החלטה בתיק בר"ע 1121/06

1.         זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (כב' השופטת מ' רבס) מיום 18/5/2006 במסגרת תמ"ש 5267/01, לפיה חויב המבקש בתשלום מזונות זמניים לבתו הקטינה (משיבה 2) בסך של 250 ש"ח לחודש ומזונות זמניים לבנו הקטין (משיב 3) בסך של 700 ש"ח לחודש.

2.         רקע עובדתי :

א .         המבקש ומשיבה 1 נישאו זה לזו בשנת 1988 ובמסגרת נישואיהם נולדו להם 3 ילדים: מוניק יהודית, ילידת 18/1/1989, שליו שלום, יליד 25/6/1998, אדיר דוד, יליד 3/11/1990.

ב .         הצדדים התגרשו בשנת 1996.

ג .         כיום, מטפל המבקש בילדם הקטן של בני הזוג, אדיר דוד ומשיבה 1 מטפלת בשני ילדיהם האחרים, משיבים 2 ו-3.

ד .         ביום 18/5/2006 התקיים דיון בבית משפט קמא בתביעת המזונות שהגישו המשיבים כנגד המבקש. במסגרת דיון זה עתרו המשיבים לחיוב המבקש בתשלום מזונות זמניים.

ה .        בית משפט קמא חייב את המבקש בתשלום מזונות זמניים למשיבה 2 בסך של 250 ש"ח לחודש ולמשיב 3 בסך של 700 ש"ח לחודש, כאמור לעיל. כן, חויב המבקש בתשלום מזונות למפרע מיום הגשת התביעה בסך של 8,550 ש"ח.

מכאן בקשת רשות הערעור.

2.         אלה בתמצית נימוקי הבקשה :

א .         המבקש הוא חולה לב שעבר מספר צנתורים, נוטל תרופות על בסיס יומיומי, נדרש לבדיקות רפואיות שונות מדי מספר ימים ואין לו כל כושר עבודה. המבקש אינו מסוגל לשאת מאמץ גופני והוא אינו יכול לעבוד אפילו עבודה חלקית. לפיכך, הוא הוכר כנכה בידי המל"ל ומקבל קצבת נכות בלבד. לכן, היה על בית משפט קמא לקבוע כי המבקש נופל לגדר החריג המצומצם הפוטר אב מתשלום מזונות ילדיו.

ב .         הואיל ובעלי הדין גרושים והמבקש מחזיק באחד מהילדים, הרי לפי הוראת סעיף 200(ג)(2) לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה - 1995, אמורה משיבה 1 לקבל "תוספת תלויים" בשיעור של 750 ש"ח לכל הפחות עבור משיב 3. בית משפט קמא לא ערך כל דיון בדבר היחס בין "תוספת תלויים" לבין פסיקת מזונות.

ג .         חיוב במזונות משיבה 2, שהיא קטינה בגיל 17 הינו חיוב מדין צדקה. אין לחייב את המבקש במזונות מדין צדקה שעה שאין לו. בית משפט קמא קבע עצמו שאין לו למבקש מהיכן לשלם. מדוע אם כן חייב אותו ועוד במסגרת סעד זמני במזונות מדין צדקה.

ד .         כמו-כן, מלין המבקש על כך, כי בית משפט קמא חייב אותו בתשלום מזונות זמניים באופן רטרואקטיבי בסך של 8,550 ש"ח.

3.         המשיבים היו אמורים להגיש תגובה לבקשה עד ליום 12/7/2006, אך ביום 11/7/2006 הגישו המשיבים בקשה למתן אורכה להגשת תגובתם. בקשתם נדחתה ולפיכך אדון בבקשת רשות ערעור על סמך הבקשה בלבד.

4.         דיון

א .         הלכה פסוקה היא כי:

"המזונות הזמניים אינם אלא אחת מצורותיו של סעד זמני. טיבו של כל סעד זמני, וצו למזונות זמניים בכללו, שהוא ניתן למי שלפי סברת בית המשפט זקוק לו, עד שיתברר דינו. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית. בשקלו את העניין הסעד הזמני מתחשב בית המשפט באיזון שבין האינטרס של התובע לקבל סעד זמני מיידי לבין הפגיעה האפשרית בנתבע" (ראה ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן, לח(4) 105, בעמ' 108), (להלן - פרשת גלוזמן).

בבוא בית המשפט להכריע באם ליתן צו זמני למזונות, או להימנע מלתתו יש לזכור כי:

"צו זמני למזונות אינו מכריע בזכות האישה למזונות, ובית המשפט, הדן במזונות הסופיים, הוא שבודק את זכותה ואת טענות ההגנה של הבעל על-פי הראיות שלפניו. מכאן גם ברור, שצו זמני כזה אינו מהווה מעשה-בית-דין, שכן אין הוא קובע את זכויותיהם וחובותיהם של הצדדים, ואין שום מניעה שפסק-דין סופי יסטה ממנו" (ראה פרשת גלוזמן, בעמ' 110).